חוק המצלמות

1200px-Emblem_of_Israel_Police_Blue.svg.png

רקע

ב-8 ביולי 2021 פרסם המשרד לביטחון הפנים את תזכיר חוק לתיקון פקודת המשטרה [נוסח חדש] (תיקון מס' )(מערכות צילום מיוחדות), התשפ"א-2021 ("חוק המצלמות"). התזכיר מבקש לאפשר למשטרת ישראל להציב מצלמות מיוחדות במרחב הציבורי, ולאגור באופן נרחב מידע המאפשר זיהוי חד ערכי בזמן אמת של כל אדם, רכב או חפץ אחר במרחב הציבורי ("מערכות המעקב"). 

עיקרי תזכיר החוק

  • המשטרה רשאית להציב מספר בלתי מוגבל של מצלמות נייחות וניידות (לרבות: רחפנים) שמטרתן לנטר בכל רגע נתון את המרחב הציבורי​, באמצעות מערכות לזיהוי פנים ומערכות לזיהוי לוחיות רישוי (LPR). 

  • המידע שנאגר במשטרה לא כולל רק תנועות של אנשים במרחב הציבורי, אלא ניתן להסיק ממנו מידע רגיש ואינטימי על אודות אורחות חייו של אדם: דפוסי התנהגות, דפוסי נהיגה, הרגלים ותחביבים, קשרים חברתיים ומשפחתיים, מצב הרפואי (הפיזי והנפשי), אמונתו של אדם, מצב כלכלי, נטיות מיניות ועוד.

  • תזכיר החוק לא עורך הבחנות בסיסיות בין שימוש מותר לשימוש אסור, בין מעקב בזמן אמת לבין התחקות אחר אדם בדיעבד, בין צילום שאינו פוגע בפרטיות לבין צילום שפוגע בפרטיות. יתרה מכך, לפי הוראות התזכיר, ההגבלות על השימוש במידע, יוסדרו לבתקנות נפרדות, שאינן מהוות תנאי להפעלת מערכות לזיהוי לוחיות רישוי, שמופעלות כבר היום.

  • תזכיר ה​חוק מעניק למשטרה סמכות רחבה לתקן את החוק, ולהוסיף לו טכנולוגיות מעקב עתידיות, ללא צורך בהליך חקיקה נוסף ואף ללא צורך לפרסם על כך ברשומות. 

  • ההסדר המוצע בתזכיר אינו מידתי ועלול להוות פתח לאכיפה מגמתית, אפליה בין תושבים וקבלת החלטות אכיפה מהותיות הרחק מעינו הבוחנת של הציבור.

  • תזכיר החוק נעדר איזונים מהותיים, מנגנוני פיקוח, בקרה ותיעוד נאותים, וכן הסדרים ראייתיים בדבר ההסתמכות על מידע שמופק מתוך מערכת טכנולוגית. 

מערכות המעקב המוצעות פוגעות פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית, ואין לאפשר את הפעלתן. 

פערים וסיכונים

  • מעקב המוני ומתמשך. החוק מסמיך את המשטרה לערוך מעקב המוני אחר כלל אזרחי מדינת ישראל, לרבות (ובעיקר) חפים מפשע, כמעט ללא מגבלות.

  • היעדר בקרה שיפוטית. הפעלת מערכות מעקב לא כפופה לקבלת צו שיפוטי, כפי שנדרש באיסוף נתוני תקשורת או בקבלת מידע מהמאגר הביומטרי. החוק מאפשר למשטרה לקבל נתוני מיקום ומידע ביומטרי (תווי פנים) של כל אדם, בכל רגע נתון, ללא ביקורת שיפוטית או פרלמנטרית. 

  • אפליה וקבלת החלטות אוטומטית. כאשר בוחנים שימוש במערכת זיהוי פנים על-ידי רשויות אכיפה, אחד הפרמטרים החשובים ביותר הוא שיעור השגיאה של המערכת (שיעור ה-False Positive). תזכיר החוק לא מתייחס למנגנוני פיקוח ובקרה על הטכנולוגיה באופן שתמנע הפללה, אפליה וקבלת החלטות אכיפה קריטיות על אודות חפים מפשע. בנוסף, תזכיר החוק לא כולל הגבלות מהותיות, דוגמת: סוגי העבירות שבגינן ניתן להפעיל את מערכות המעקב, סוגי המידע שניתן לאסוף, אופן תיעוד הגישה למידע, חובות שקיפות באשר לאופן תפעול המערכת ועוד. 

  • היעדר טיפול בסיכוני סייבר קריטיים. פריסת מערכות מעקב אזרחיות שמחלצות מידע ביומטרי רגיש על כלל האוכלוסיה - יהפכו את מאגרי המידע שיווצר במשטרה למטרה אטרקטיבית ונוחה למתקפות סייבר מורכבות. מתקפת סייבר אחת יכולה לפתוח עבור גורמים זרים פתח למעקב אחר שיירת ראש הממשלה בכל רגע נתון, ארגוני פשיעה ישמחו לקבל מן המאגר מידע מפורט אודות יעדיהם, והסיכונים עוד רבים. 

  • היעדר שקיפות. בכל הנוגע למערכות מעקב אזרחיות - על המשטרה חלה חובה מוגברת לנהוג בשקיפות ותוך כבוד לפרטיותם של האזרחים. החוק מאפשר למשטרה לעקוב בחשאיות אחר כל אדם, לנתח ולהסיק מידע נוסף אודותיו, ללא ידיעתו.

  • סיכון ביצירת עותקי מידע של מאגרי מידע רגישים. ביצירת מאגר ביומטרי נוסף במשטרת ישראל, קיים סיכון כפול: המשטרה תקבל לידיה מידע ממאגרי מידע ציבוריים רבים (לצורך הצלבה והעשרת המידע), ומצד השני המשטרה תוכל למסור מידע לגופים ציבוריים אחרים (כמפורט להלן). כך למעשה ייווצרו עותקים של מאגרי מידע רגישים (ובחלקם ביומטריים), באופן שיקשה לעקוב ולפקח אחר הנעשה בהם.

  • העברת מידע ביומטרי רגיש לגופים ציבוריים. החוק מאפשר למשטרה להעביר לגופי ביטחון נוספים מידע ביומטרי ורגיש ממערכות המעקב. באופן זה, תזכיר החוק בורא מציאות שבה גופי ביטחון שאמונים על סיכול טרור, פעילויות מודיעין, ניהול ושמירה על בטחון אסירים, ובטחון חוץ-מדינתי – אוספים מידע בחשאי ועוקבים אחר תושבים חפים מפשע.

  • העשרת המידע. הצלבת מידע מתוך מערכות המעקב עם מאגרי מידע נוספים המצויים בידי המשטרה וגורמים נוספים מאפשרת להעשיר ולטייב את המידע, ודרך כך ליצור הקשרים שונים למידע ולהסיק אי אלו מסקנות אודות אדם.

להתייחסות המלאה:

חוק המצלמות.png