חיפוש

וירוס המידע

אנחנו מייצרים מידע בכל אינטראקציה עם המדינה ורשויות שונות: תשלום מסים וארנונה, רישום ילדים לגן, מערכת הבריאות הציבורית, משרד הרישוי, שירותי רווחה, ועוד. המדינה רוצה להקל עלינו, במדיניות "תחנה אחת": אם עברנו דירה, נשנה את הכתובת פעם אחת, המידע יזרום בקלות. כמובן, זה גם טוב ויעיל למדינה, מקשה על נוכלים ויעיל יותר לכולנו. בעשורים האחרונים פקידי השלטון הבינו שמידע הוא כלי עבודה מרכזי, והם התאהבו במידע, ועוד יותר מזה, במאגרי מידע. אצל חלקם, זו לא התאהבות, זו כבר מחלה. וירוס, אתם יודעים.


אפשר להבין את הפקידים. המידע נותן תמונה כללית, אם אוספים אותו ומנתחים נכון, המידע מצביע על מגמות, מציף צרכים. אבל הפקידים, ולא פחות מכך הפוליטיקאים שלנו, התאהבו במידע ובמאגרי מידע, מעל הראש. לחברות הסלולר יש מאגר נתוני תקשורת? קדימה, נדאג לקבל אותו, לפי חוק או נרכוש, במכרז כמובן. מאגר משטרתי על כלי רכב – "עין הנץ" שמו – צ'ק. רשויות מקומיות מבקשות להקים מאגר על חולי קורונה בעיר? בוצע. מאגר ביומטרי? ברור.


אבל כשיוצרים מאגרי מידע, הם דולפים. שוטר שיש לו גישה למאגר ומדווח על האקסית שלו כחייבת בידוד, פקיד בעירייה שלא עומד בפיתוי ומוכר את מרשם הארנונה לחברת נדל"ן, חייל משועמם שבודק את הנתונים של הסלב התורנית, ההאקר המשועמם בן ה-15, והאויב המתוחכם בטהרן. גם התאגידים כושלים בכך: אספנו מידע על חולי קורונה בכרטיס העירוני הדיגיטלי, אז מה, לא נשתמש בו עכשיו להציע להם שירות מסחרי קטן? הרי הקופה הציבורית ריקה ואפשר לפתור ככה בעיה בלי להעלות את הארנונה. אלה הם שימושים לרעה במידע.


למאגרי מידע יש יתרונות עצומים, אבל הם פוגעים בפרטיות. הם משנים את היחסים בינינו לבין המדינה. המדינה עובדת בשבילנו, לא להיפך, ולפעמים היא קצת שוכחת את זה. הפרטיות היא זכות יסוד. בג"ץ הבהיר שוב ושוב: כדי לפגוע בפרטיות צריך הסמכה בחוק. אי אפשר סתם כך לאסוף מידע רק כי זה יכול לעזור. צריך לצמצם את הפגיעה, למשל באמצעים טכנולוגיים – על ידי "הנדסת פרטיות", על ידי ליווי של ממונה פרטיות פר-פרויקט, על ידי אכיפה של הפרות.


בקרוב נחלים מהווירוס, אבל צריך לטפל גם בתופעות הלוואי שלו.

51 צפיות0 תגובות
  • Twitter
  • LinkedIn
Privacy-Israel-Logo-Hebrew.jpg