טכנולוגיות מעקב

רקע

אנחנו חיים בעידן שבו הטכנולוגיה מתפתחת בקצב דרמטי. לצד היתרונות והתמורות של ההתפתחות הטכנולוגית, ישנו גם הצד האפל של הטכנולוגיה: התפתחות של טכנולוגיות ריגול ומעקב חדשניותבשנים האחרונות גובר השימוש של מדינות בטכנולוגיות מעקב המוני, דוגמת איכון סלולרי, מצלמות לזיהוי פנים, רחפנים, ניטור רשתות חברתיות, זיהוי לוחיות רישוי ועוד. לעיתים קרובות מדיי, הפריסה של טכנולוגיות מעקב במרחב הציבורי מתבצעת עוד לפני שהמערכת המשפטית והחברתית מצליחה להגיב למהלך.

 

מערכות המעקב מאפשרות למדינה לתעד, לנתח ולזכור את תנועתם היומיומית של מיליוני אנשים במרחב הציבורי, מבלי שהיו חשודים בביצוע עבירה. דרך כך, המדינה יוצרת מאגרי מידע אימתניים שדרכם ניתן לשלוף בכל רגע נתון מידע רב על כל תושב בישראל (וגם על מי שאינו תושב). המידע שנאגר במערכות המעקב הוא מידע דינאמי שממנו ניתן להסיק מידע רגיש ואינטימי על אודות אורחות חייו של אדם: דפוסי התנהגות, דפוסי נהיגה, הרגלים ותחביבים, קשרים חברתיים ומשפחתיים, מצב הרפואי (הפיזי והנפשי), אמונתו של אדם, מצב כלכלי, נטיות מיניות ועוד - כל אלה יוצרים תמונת חיים אינטימית אודות כל אדם שנתפס בעיניה הבוחנת של המדינה. 

מה הצורך האמיתי במערכת מעקב? לאלו מטרות משתמשים במידע? אלו רשויות עושות שימוש במידע? כיצד זה משפיע עלינו? כל אלו שאלות שצריכות להטריד כל אחד ואחת מאיתנו.

להלן מידע על פעילות פרטיות ישראל במאבק נגד יוזמות "מדינת המעקב":

200px-ShabakOfficialLogo.svg.png

איכוני השב"כ

ביולי 2020, מדינת ישראל חוקקה את חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש וקידום השימוש בטכנולוגיה אזרחית לאיתור מי שהיו במגע קרוב עם חולים (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("חוק הסמכת השב"כ"). חוק הסמכת השב"כ אפשר למדינה להסמיך את השב"כ לקבל, לאסוף ולעבד מידע טכנולוגי (איכון סלולרי), לצורך איתור מגעים של חולי קורונה בישראל. 

בשל חשאיותו, השימוש בכלי השב"כ הווה "אח גדול" העוקב בשיטתיות אחר פעולותיהם של אזרחיהם ומסוגל לתעד ולנתח את שגרת יומם נוהגיהם, לרבות מקומות בהם שהו ומי שעימם נפגשו. ככזה, כלי השב"כ לא רק עוקב אחר תנועות אזרחים, אלא גם מסיק מידע רב על אודותם, עורך הבחנות, מבצע החרגות ולבסוף שולח אזרחים רבים לבידוד, לעתים קרובות בשגגה.

  1. עתירה לבג"ץ - מעקבי השב"כ

  2. מכתב ליועמ"ש ושר המשפטים המתריע על פגיעה במעמדה של ישראל בעקבות איכוני השב"כ

  3. ​​מכתבים לוועדת חוץ וביטחון:

  4. סקירת טכנולוגיות חלופיות לאיתור מגעים

  5. חופש מידע

מעקבי המשטרה

משטרת ישראל החלה בשנים האחרונות להפעיל יותר ויותר מערכות טכנולוגיות לצורך ניטור ובקרה של המרחב הציבורי. בחלק מהמקרים, המשטרה אף מפעילה אמצעי מעקב חודרניים בחשאיות וללא הסמכה חוקית. על המשטרה, כגוף אכיפה אזרחי, לפעול בשקיפות באשר לאמצעי האכיפה שהיא נוקטת בהם נגד אזרחים, ועליה להימנע מאיסוף וניטור אזרחים שאינם חשודים בביצוע עבירה. 

  1. עתירה לבג"ץ - מעקב אחר נהגים (מערכת "עין הנץ")

  2. מכתבים בנוגע לפרקטיקות מעקב של המשטרה:

  3. בקשת חופש מידע בנוגע לנתוני איכון שהמשטרה אספה מכוח חוק נתוני תקשורת

  4. תגובת פרטיות ישראל לתזכיר חוק המצלמות

1200px-Emblem_of_Israel_Police_Blue.svg.png

נתוני מעקב משטרתיים - חוק נתוני תקשורת

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), תשס"ח-2007 (להלן: "חוק נתוני תקשורת" או "החוק"), קובע את האופן בו רשויות חקירה רשאיות לקבל לידיהן נתוני תקשורת ממאגר מידע של בעל רישיון בזק. 

נתוני התקשורת כוללים נתוני מעטפת של שיחות טלפון, לרבות זהות המשתתפים בשיחה, מיקומם, משך השיחה וכיו"ב וכן נתוני תעבורה ברשת האינטרנט שמאפשרים התחקות אחר הפעילות המקוונת של מנויי הסלולר והאינטרנט בישראל. ניטור נתוני תקשורת של מנויים בעלי טלפון החכם עשוי אף לאפשר גישה מתמשכת ובלתי מפוקחת אל תוך חייו של אדם (ואף של צדדים שלישיים קשורים לאותו אדם), ללא שיש לו שליטה בהיקף המידע שעשוי להיות גלוי לרשויות החקירה.

ביום 9 ביוני 2021, ביקשנו מהמשטרה מידע על יישום חוק נתוני תקשורת מחמש השנים האחרונות (2016 עד 2020), להלן ניתוח הנתונים:

1200px-Emblem_of_Israel_Police_Blue.svg.png